Beitsah
Daf 2a
עֵגֶל שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר. שֶׁהוּא מַתִּיר עַצְמוֹ לַשְּׁחִיטָה. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. מְעַתָּה מִדְבָּרִית תְּהֵא מוּתֶּרֶת. שֶׁהִיא מַתֶּרֶת עַצְמָהּ בַּשְּׁחִיטָה. 2a צְבִייָה תְּהֵא מוּתֶּרֶת. שֶׁהִיא מַתֶּרֶת עַצְמָהּ בַּשְּׁחִיטָה. חָזַר רִבִּי זְעוּרָה וְאָמַר. עֵגֶל מֵאֶתְמוֹל הוּא גוֹמֵר. בְּרַם הָכָא. בּוֹ ביּוֹם נִגְמְרָה בוֹ בַיּוֹם נוֹלְדָה. אָמַר רִבִּי בָּא. אַתְייָא כְמָאן דְּאָמַר. הַבְּהֵמָה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִׁים מְקוּטְעִין. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. הַבְּהֵמָה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִׁים מְסוּייָמִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁסִּיֵּים אֵימָתַי עָלָה עָלֶיהָ זָכָר. גּוֹזָל שֶׁנּוֹלָד בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר. שֶׁהוּא מַתִּיר עַצְמוֹ בַשְּׁחִיטָה. לֹא כֵן תַּנֵּי. בֵּיצִים שֶׁרִיקִימוּ. גּוֹזָלִים שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ עֲלֵיהֶן כְּנָפַיִם אֲסוּרִין מִשּׁוּם שֶׁקֶץ. וְאֵין לוֹקִים עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם נְבֵילָה. וְאָמַר רִבִּי חַגַּי. וִאֲפִילוּ שְׁחָטָן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תִּיפְתָּר בְּאִילִּין דְּנַפְקֲין וְכַנְפֵיהוֹן עֲלֵיהוֹן.
Traduction
Un veau né au jour de fête pourra être consommé; il diffère de l’œuf en ce que dès sa naissance il est prêt à être égorgé pour devenir ensuite apte à la consommation. S’il en est ainsi, dit R. Zeira, on devrait aussi (à l’opposé de ce qui est dit ci-après, (5, 8) permettre de consommer un animal sauvage, par suite de cette circonstance que l’égorgement le rend apte à la consommation, et appliquer la même règle à une biche prise un jour de fête? Aussi R. Zeira revint sur le motif pour lequel il est permis de manger un veau né en ce jour, non un œuf, en ce que ce dernier n’est achevé qu’au jour où il est né, tandis que le veau était à terme dès la veille. Cette distinction, dit R. Aba, est conforme à l’avis (3)'''''' J., (Yebamot 4, 11); (Nida 1, 3) ( 49b); B., Bekhorot 21a. '''''' disant que l’animal met bas après un certain nombre de mois coupés (sans jour fixe); car, d’après l’avis contraire, que l’animal met bas après un nombre de jours très précis, il est à admettre que l’on peut connaître juste le jour où le mâle a couvert la bête (d’après lui, le veau ne serait pas à terme la veille, et se trouverait, aussi bien que l’œuf, repoussé de la pensée). Il est permis de manger au jour de fête un volatile éclos en ce jour, car l’égorgement le rend apte à la consommation. —Mais n’est-il pas dit que les œufs tachés et des poussins non encore pourvus de plumes sont interdits à titre de mets repoussants, sauf que cette consommation n’entraîne pas la pénalité des coups de lanière applicable à celui qui mange de la charogne? (Comment donc permettre de manger un nouveau poussin)? Et R. Hagaï n’étend-il pas l’interdit même à de tels poussins que l’on aurait régulièrement (légalement) égorgés? —Il peut s’agir ici, dit R. Aboun, de poussins nés avec des plumes sur le corps.
Pnei Moshe non traduit
עגל שנולד ביו''ט מותר. ולא דמיא לביצה שאסורה משום מוקצה לפי שהעגל מתיר עצמו בלידתו ולהיות נשחט מה שלא היה לפני לידתו וכיון דאיתקן לשחיטה איתקן נמי לענין מוקצה:
ר''ז בעי. עלה דמעתה נימא נמי דמדברי' תהא מותרת לשחטה ביו''ט ואנן תנן בשלהי מכלתין אין משקין ושוחטין את המדברית משום מוקצה. ואמאי הרי מיהת מתרת עצמה לאכילה בשחיטה ואזדא ליה נמי איסור מוקצה וכן צבייה שבאת לידו בי''ט תהא מותרת ולא תיאסר משום מוקצה לפי שהיא מתרת עצמה לאכילה בשחיטה בתמיה:
חזר ר' זעירא ואמר. דטעמא אחרינא איכא הכא להתיר עגל שנולד ביו''ט ולא דמי לביצה לפי שהעגל מאתמול הוא גומר כלומר שהרי היה יכול להיות נולד יום או יומים קודם י''ט וא''כ לא אקצי דעתיה מיניה ברם הכא בביצה אי אפשר שתלד עד שתהא הביצה נגמרת ובו ביום נגמרה בו ביום נולדה ויש כאן איסור מוקצה:
אמר ר' בא אתייא. האי טעמא דר''ז לחלק בין עגל לבין ביצה כמ''ד הבהמה יולדת לחדשים מקוטעין דבהמה גסה טהורה יולדת לט' חדשים כדאמר בהאי תלמודא בפרק החולץ בהלכה י''א ופליגי התם אם יולדת נמי לחדשים מקוטעין או לשלימין דוקא ומילתא דר''ז לא אתיא אלא כהאי מ''ד דיולדת ג''כ למקוטעין וכשנכנסת לחדש התשיעי ראויה היא שתלד בכל יום ויום ודעתיה על הולד אבל כמ''ד בהמה יולדת לחדשים מסויימין וט' שלימין בדוקא א''כ הגע עצמך דבכה''ג שסיים לו היום אימתי שעלה עליה הזכר ולא כלו תשעה חדשים שלימין עד בו ביום שנולד העגל והוא יו''ט והשתא איכא איסור מוקצה עליה ודמי לביצה שבו ביום נגמרה ובו ביום נולדה ואנן סתמא אמרי' עגל שנולד בי''ט מותר ומשמע דבכל גווני מותר ושמעינן השתא דלא אתיא מילתיה דר''ז אלא כמ''ד הבהמה יולדת לחדשים מקוטעין:
גוזל שנולד ביו''ט וכו'. כדלעיל גבי עגל. ופריך לא כן תני בברייתא ביצים שריקמו וכו' ואפי' שחטן אסורין משום שקץ :
תיפתר. דמיירי באלין דנפקין מקליפתן ועם כנפיהון עליהן:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּירִבִּי חֲנִינָה שְׁאִיל. כָּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַיּוֹם מוֹלִיד בַּיּוֹם. בַּלַּיְלָה מוֹלִיד בַּלַּיְלָה. הָתִיבוֹן. הֲרֵי הַתַּרְנְגוֹלֶת הֲרֵי אֵין תַּשְׁמִישָׁהּ אֶלָּא בַיּוֹם וְהִיא יוֹלֶדֶת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. שַׁנָייָא הִיא. שֶׁכֵּן הִיא יוֹלֶדֶת בְּלֹא זָכָר. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם גִּידּוּל. עֵגֶל שֶׁנּוֹלַד מִן הַטִּרֵפָה בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר. נַעֲשֶׂה כְדָבָר מוּכָן טָמוּן בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוּכָן.
Traduction
R. Abahou au nom de R. Yossé b. Hanina demanda: comment a-t-on pu enseigner que toute bête conçue le jour naîtra aussi le jour, et celle qui a été conçue la nuit naîtra de même, puisque la poule ne conçoit que la nuit, et pourtant elle pond ses œufs soit le jour, soit la nuit? Pour elle c’est différent, dit R. Aboun, puisqu’elle pond sans l’intervention d’un mâle. R. Zeira dit au nom de R. Guidol: Si un veau est né au jour de fête d’une bête interdite par suite d’un défaut interne, on pourra le consommer en ce jour, car il ressemblera à un objet préparé (accessible), enfoui dans un autre objet qui ne l’est pas.
Pnei Moshe non traduit
ר' אבהו וכו' שאיל. על האי ברייתא ששנינו כל שתשמישו ביום וכו' כהאי התיבון דלקמיה:
הרי התרנגולת וכו'. והיא יולדת בין ביום ובין בלילה כדאשכחן דלפעמים יולדת בלילה:
שנייא היא. היכא דיולדת בלילה שכן היא יולדת לפעמים בלא זכר אלא בספנא מארעא ודוקא אותה יולדת היא אף בלילה:
עגל שנולד מן הטריפה בי''ט מותר. דאע''ג דלא שייך כאן לומר דמוכן אגב אמו הוא אפ''ה מותר דנעשה כדבר מוכן שטמון בדבר שאינו מוכן וכשיוצא ממנו נשאר הוא מוכן:
Beitsah
Daf 2b
תַּמָּן תַּנִּינָן. בֵּיצַת נְבֵילָה אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק מוּתֶּרֶת. וְאִם לָאו אֲסוּרָה. כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. מַה טַעֲמָא דְבֵית שַׁמַּי. גְּמוּרָה הָ‍ֽייְתָה עַד שֶׁלֹּא תִתְנַבֵּל. מֵעַתָּה אֲפִילוּ אֵין כַּיּוֹצֵא בָהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק תְּהֵא מוּתֶּרֶת. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. נִמְצֵאתָ מַתִּיר שְׁלָל שֶׁלְבֵּיצִים. וּבֵית שַׁמַּי 2b כְמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבֵית הִלֵּל כְּמִשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה.
Traduction
On a dit ailleurs (4)'''''' (Eduyot 5, 1); J., (Avoda Zara 2, 7) ( 41c).'''''': l’œuf tiré d’une charogne est d’un usage permis lorsqu’on en vend de semblables au marché (5)S'ils sont assez fermes pour cela.; au cas contraire, il est interdit, selon l’avis de Shammaï; Hillel l’interdit en tous cas. Shammaï l’autorise, parce qu’il suppose que la maturité de l’œuf a eu lieu avant la défectuosité survenue à la bête. S’il en est ainsi, à quoi bon faire dépendre l’autorisation de l’aptitude de l’œuf à être vendu au marché? C’est qu’à défaut de cette prescription on se permettrait de manger même l’œuf encore adhérent à l’ovaire (partie intégrante de la charogne et interdite). Est-il vrai que Shammaï se conforme à la dernière Mishna et Hillel à la première?
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ה דעדיות:
ביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק. שקליפתה קשה ונגמרת כשאר ביצים הנמכרות בשוק מותרת כדברי ב''ש וכו'. וגרסי' לסוגיא זו בפ''ב דע''ז בהלכה ז':
גמורה היתה. דמאחר שנמצאת נגמרת אמרינן גמורה היתה עד שלא נעשית נבילה:
מעתה אפילו אין כיוצא בה וכו'. דנימא נמי שנתהווה בה הביצה קודם שנתנבלה:
אם אומר את כן וכו'. כלומר באין כיוצא בה נמכרת אין להקל שמכיון שלא נגמרה הויא כבני מעיה וקשורה בשלל של ביצים ולא נתיר שלל של ביצים של נבילה:
וב''ש כמשנה אחרונה וב''ה כמשנה הראשונה. כצ''ל כלומר בתמיה דלמאי דחזינן דב''ש וב''ה פליגי בכיוצא בה נמכרת בשוק וב''ה אוסרין א''כ דברי ב''ה אזלי כמשנה הראשונה דע''ז שם דאסרו להעמיד הגבינה בקיבת נבילה דכגופה הואי וקס''ד דקיבה וביצה חדא דינא אית להו וקשיא דהרי חזרו בהן כדלקמיה ומשנה האחרונה לאו כגופה חשיבא היא:
דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מַעֲמִידִין לֹא בְקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְלֹא בְקֵיבַת הַגּוֹי. חָ‍ֽזְרוּ לוֹמַר. מַעֲמִידִין בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְאֵין מַעֲמִידִין בְּקֵיבַת הַגּוֹי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי. מַה. כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר. סְתָם מַחֲשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יָסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָכֵין. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מַעֲמִידִין לֹא בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְלֹא בְקֵיבַת הַגּוֹי. חָ‍ֽזְרוּ לוֹמַר. מַעֲמִידִין בֵּין בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה בֵּין בְּקֵיבַת הַגּוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. [לִשַׁן] מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא. קֵיבַת הַנָּכְרִי וְקֵיבַת הַנְּבֵילָה אֲסוּרָה כְמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. כְּשֵׁירָה שֶׁיָּ‍ֽנְקָה מִן הַטְּרֵיפָה קֵיבָתָהּ אֲסוּרָה כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. וּטְרֵיפָה שֶׁיָּ‍ֽנְקָה מִן הַכְּשֵׁירָה קֵיבָתָהּ מוּתֶּרֶת כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. וַאֲפִילוּ דְּיִסְבְּרוּן בֵּית שַׁמַּי (לְ)[כְּ]בֵית הִלֵּל בַּמִּשְׁנָה (הָרִאשׁוֹנָה) [הָאַחֲרוֹנָה]. בֵיצָה גִּידוּלֵי גוּפָהּ. קֵיבָה מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאָת. וְאַתְיָא כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה בְבָנָיו שֶׁלְיְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַיי שֶׁבִּיקְעוּ לָהֶם זְאֵיבִים יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת צֹאן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִין וְהִתִּירוּ קֵיבוֹתֵיהֶם. אָ‍ֽמְרוּ. בֵּיצָה גִּידוּלֵי גוּפָהּ. קֵיבָה מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאָת.
Traduction
Or, R. Hiya dit au nom de R. Yohanan (6)B., Hulin 116b. qu’en principe on avait interdit de laisser coaguler du lait dans la panse (7)Utilisée comme ferment. d’un animal pur rejeté de la consommation et dans celle de l’animal d’un païen; puis, revenant sur ce sujet, il a été décidé (8)Ceci constitue le dernier enseignement. que l’on pourrait le déposer dans celle d’une bête pure devenue impropre, mais jamais dans celle de la bête d’un païen (par crainte de consécration à l’idolâtrie). R. Yossé b. R. Aboun dit que Samuel b. Aba objecte à ce sujet: comment supposer que ce dernier avis représente celui de R. Éliézer, d’après qui le bien indéterminé d’un païen est destiné aux idoles, puisque d’autre part R. Yossa au nom de R. Yohanan rectifie cet enseignement et dit qu’en principe on l’interdit partout, et plus tard on le permit même dans l’animal d’un païen (à l’opposé de R. Éliézer, qui fait prédominer la crainte de l’idolâtrie)? -Le langage de cette Mishna, répond R. Yossé, confirme l’opinion de R. Hiya b. Aba, puisqu’elle interdit séparément la panse d’un animal devenu impropre, puis celle de l’animal d’un païen (cette 2e interdiction, qui aurait pu être comprise dans la 1re à titre de manger impropre, prouve que la crainte d’idolâtrie prédomine, selon R. Éliézer). —En somme, est-ce que l’école de Hillel adopte la 1re partie de cette Mishna? Puisque, d’après la 1re, même la panse d’un animal apte à la consommation, qui se nourrit de l’impropre, devient interdite de ce fait (la panse n’étant pas alors considérée comme un simple ferment); tandis qu’il est dit ensuite qu’au cas inverse, si la bête déchirée (devenue impropre) profite de celle qui est apte à la consommation, la panse peut servir de dépôt, conformément au 2e enseignement (ou fin), qui considère celle-ci comme un simple ferment? (N’en résulte-t-il pas aussi une renonciation d’avis, selon Hillel?) —Il y une distinction à établir, fut-il répondu; car, même en admettant que Shammaï, aussi bien qu’Hillel adopte la fin seule (2e partie) de cet enseignement, l’œuf diffère de la question de dépôt dans la panse en ce qu’il a sa croissance dans ce corps (aussi Shammaï autorise l’œuf tel qu’on le vendrait au marché, non celui que l’on n’y vendrait pas et fait encore partie de la poule), tandis que la panse est un corps tout différent (même selon Hillel). Ce qui vient d’être dit est conforme à l’avis exprimé de R. Yossé b. R Aboun au nom de R. Yohanan: lorsqu’il arriva aux fils de Juda b. Samoui d’avoir 3,000 pièces de leur menu bétail frappées, blessées par des loups (9)J., Avoda Zara ib. (ib.)., on consulta les sages pour savoir comment envisager ces animaux; ils les interdirent, sauf à permettre de tirer parti des panses, en observant que l’œuf en un tel cas est interdit, parce qu’il a sa croissance dans un corps devenu impropre, tandis que pour la panse il s’agit d’y déposer un objet apporté d’ailleurs.
Pnei Moshe non traduit
דאמר ר' חייה בשם ר' יוחנן וכו'. כלומר משנה ראשונה ואחרונה מאי היא דאמר ר''ח וכו' וכדמסיק לקמן:
בראשונה היו אומרים אין מעמידין לא בקיבת הנבילה. של ישראל ולא בקיבת הנכרי ומטעמא דקיבת הנבילה כגופה חשיבא:
חזרו לומר. במשנה אחרונה:
מעמידין בקיבת הנבילה. של ישראל דסבירא לן דקיבה פירשא בעלמא היא אבל אין מעמידין בקיבת הנכרי משום דסתם שחיטת הנכרי לע''ז היא ובע''ז אפי' פירשה אסור:
שמואל בר אבא בעי. על הא דר' חייה בשם ר' יוחנן מאי האי דקאמרת בענין קיבת הנכרי הא האי מילתא כר''א דפ''ב דחולין היא דאזלא דקאמר סתם מחשבת עכו''ם לע''ז והרי סתים לן תנא לעיל בפ''ב שם דלא כר''א. דתנינן שם בהלכה ג' בשר הנכנס לע''ז מותר ואמרינן התם זו להוציא מדברי ר''א שאומר מחשבת נכרי לע''ז:
ר' יוסי בשם ר' יוחנן. אמר הכין ודלא כר' חייה בשמיה אלא ה''ק בראשונה וכו' חזרו לומר מעמידין בין בקיבת הנבילה בין בקיבת הנכרי וכלומר לפי משנה הראשונה היו שניהן שוין לאיסורא ולפי משנה האחרונה שניהן שוין להיתירא דסתם מחשבת נכרי לע''ז לא אמרינן:
לשון מתניתא. דפרק כל הבשר מסייעא לר' חייה בר בא דקאמר למשנה אחרונה אין מעמידין בקיבת הנכרי ששנינו שם קיבת הנכרי וקיבת הנבילה אסורה אלמא דקיבת נכרי לחוד ושל נבילה לחוד ואי טעמא דשל נכרי נמי משום נבילה הויא למה לי למיתני תרוייהו אטו לא ידעינן דשחיטת נכרי נבילה היא אלא דאשמעינן דשל נכרי טעמא אחרינא נמי איכא ואף משנה אחרונה דסברינן דפירשא בעלמא היא מ''מ של נכרי אסורה משום לתא דע''ז וכר''א והיינו דקאמר לשון מתניתא מסייעא לר' חייה בר בא דאפי' למשנה אחרונה חיישינן בשל נכרי מטעמא דאמרן:
כמשנה ראשונה כשירה שינקה מן הטריפה וכו'. מילתא אחריתא היא ואגב דמייתי רישא דהך מתני' מפרש לה לכולה ועוד דשייך נמי למסקנת הקושיא וב''ה כמשנה ראשונה בתמיה. וכלומר דהא חזינן דקתני בהאי מתני' כמשנה ראשונה והדר קתני כמשנה אחרונה כדמפרש ואזיל:
כמשנה ראשונה. כלומר רישא דמתני' דקתני קיבת נבלה אסורה אלמא לא כפירשא בעלמא אלא כגופה חשיבא זהו כמשנה ראשונה:
כשירה שינקה וכו'. וכן הא דקתני ברישא דסיפא כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה אלמא דמה שהוא בתוך הקיבה לאו כפירשא היא אלא כחלב ממש חשבינן ליה נמי כמשנה ראשונה אתיא וקודם חזרה נשנית דאכתי לא הוה אמרי דכפירשא בעלמא היא:
וטריפה כו'. והא דקתני בסיפא דסיפא וטריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת ולא אמרי' כגופה חשיבא זהו כמשנה אחרונה שלאחר חזרה ורישא וסיפא קודם החזרה נשנית ומשנה לא זזה ממקומה. שמעינן מיהת השתא שחזרו ממשנה ראשונה וקבעו להלכה כמשנה אחרונה והדרינן להקושיא דלעיל דב''ש כמשנה האחרונה וב''ה כמשנה הראשונה בתמיה הרי חזרו ממשנה הראשונה והיכי נשנית בעדיות להא דב''ה כוותה:
ואפילו דיסברון וכו'. כלומר דמשני דלא כדס''ד דקיבה וביצה דמיין אהדדי דלאו מילתא היא אלא דמצינן לאוקמי להא דב''ש וכן להא דב''ה כמשנה האחרונה בקיבה ולא קשיא מידי דשאני קיבה מביצה דביצה גידולי גופה היא ובהך סברא פליגי דב''ש סברי הואיל כיוצא בה נמכרת בשוק לאו כגופה ממש חשבינן לה ואם אין כיוצא בה נמכרת אז הוא דהויא כגופה וב''ה סברי אפי' כיוצא בה נמכרת מ''מ גידולי גופה היא שנתגדלה במעי נבלה ואע''פ שלא נגמרה לגמרי מיהת מקצת גידוליה בנבילה היא וכנבילה חשיבא אבל קיבה ממקום אחר באת ובין לב''ש ובין לב''ה אמרינן דלאו כגופה חשיבא דכפירשא בעלמא הבאה לה ממקום אחר היא ותרוייהו כמשנה האחרונה ס''ל:
ואתייא. הא דאמרן כהאי דאמר ר' יוסי בר בון בשם ר' יוחנן וכו':
שביקעו להם זאבים. שדרסום ואסרו אותם משום דרוסת הזאב ואף על פי כן התירו קיבותיהם וכך אמרו דלא דמיא קיבה לביצה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source